מצבי משבר במשפחה ובחיים יכולים להיות רבים מספור. מגירושין במשפחה, כניסה לפרק ב' , מחלות ואובדנים. במאמר הבא אתמקד במצב משבר קיצוני, אך לצערנו קיים, זהו מצב של אובדן אדם אהוב במשפחה. אתייחס בעיקר לאלו מכם שאיבדו את בנות זוגם, אך הדגשים יהיו סביב נושא ההורות בצל משבר האבל, ולכן מתאים לכל אחד שהוכנס בעל כורחו למעגל זה.
מה קורה למשפחה במצב אבל?
במצבים אלו שבהם התחושה היא כמו 'שמיים שנפלו' עליכם ועל משפחתכם, הכאב הגדול יוצר מעין 'חור' בלב, גורם להצפת רגשות ושאלות שמתעוררות 'איך אני ממשיך מכאן?'
יש החשים לא פעם שבמצבים טעונים אלו שבהם האיזון הופר בדרך כה לא טבעית, קיים רצון בתקופה הראשונה של האבל, להתרחק ולעתים אף מתעורר בהם חוסר סבלנות כלפי ילדיהם וכלפי הסביבה.
למרות התחושה הסובייקטיבית הקיימת שהזמן 'כמו נעצר' בתקופת האבל, החיים ממשיכים וגם הילדים גדלים וצרכיהם הרגשיים אף מתחזקים, במיוחד לאור האובדן.
סימני אבל אצל מתבגרים לפי חלוקה גילאית –
בורקוב ואחרים (1993) מתארים אצל בני 11 עד 14 במצבי יתמות שלל סימפטומים של נסיגה בהתנהגות לילדותית יותר, סימפטומים פיסיים כגון כאבי ראש, חלומות, אובדן תיאבון, חוסר עניין בפעילות חברתית עם בני הגיל או עם בני המשפחה והתנגשויות עם דמויות סמכותיות. סימפטומים אופיינים לבני 14-18 יכולים להיות הופעה חוזרת ונשנית של התנהגות ועמדות ילדותיות, נסיגה בהתנהגות אחראית, עשוי להיות גם חוסר עניין בפעילות חברתית עם המין השני, בעיות פסיכוסומטיות שונות, ביטויי התנהגות של חוסר אונים וחוסר ריכוז בפעילות (בורקוב ואחרים, 1993).
אם כן, המרקם המשפחתי שנגדע באכזריות, קוטע לא פעם התפתחות תקינה על פני הציר הרגשי של הילד היתום ולכן ישנה חשיבות רבה לדינמיקה, אשר מתהווה בבית ולתגובות ההורה הנותר, על מנת שתתאפשר התפתחות תקינה ככל האפשר על אף הכל.
מה קורה בגיל ההתבגרות בציר התקין, כאשר אין הפרעות מיוחדות מצד המציאות?
עובדה אחת ידועה כמעט לכל הורה – גיל זה הוא גיל מורכב והמתבגרים המחפשים במרץ את זהותם, עוברים מספר שינויים בולטים מבחינה ביולוגית, חברתית ופסיכולוגית. חיפוש העצמאות האופייני לגיל זה מביא את המתבגר לחיפוש אחר הגדרה עצמית, החל מביטויים גופניים של אינטימיות וטיפוח עצמי וכלה בהגדרת החדר והטריטוריה. נסיון התערבות מצד המבוגרים נתפס כ'פלישה' וגורר תגובה מתאימה. כאשר המבוגרים חשים שהם מאבדים שליטה, הם נפגעים מתגובות המתבגרים ומצב זה יכול להביא אותם לאיבוד שליטה (אפטר, הטב, וייצמן וטיאנו, 2005). לא לחינם השוק מוצף בקבוצות הורים למתבגרים, סדנאות והדרכות פרטניות אשר מציעות כלים להתמודדות.
זהו גיל שיכול להיות סוער ולגרום לכל הורה, רגוע ככל שיהיה, לחרוק בשיניו ולפנטז לרגע לטרוק את הדלת בחוזקה, ממש כמו שהמתבגר שלו עשה לפני רגע או לחילופין, לעמוד חסר אונים ומבולבל, לא מבין מה עשה הפעם.
מה עם נערה מתבגרת אשר איבדה את אמה?
רביב וכצנלסון (2002) מתארים אובדן אם עבור הבן כאובדן דמות אימהית ורכה שתספק לו את צרכיו הרגשיים בעוד בת מפסידה, נוסף על כך, דמות מרכזית להזדהות איתה אשר תלמד אותה מהם תפקידים נשיים. (רביב וכצנלסון, 2002).
אחת המשימות העיקריות בגיל ההתבגרות – היפרדות והתרחקות מההורים, הופכת למורכבת ביותר כאשר חסרה דמות הורה להזדהות איתו או לחלוק עליו.
בגיל ההתבגרות, תהליך האבל קרוב יותר לשלבים שעובר מבוגר אך הנערות עשויות עדיין לקשר בין בכי והתפרצויות רגשיות אחרות לבין נסיגה למצב ילדותי ותלותי ולכן יכולות להימנע מכל הפגנת רגשות בפומבי. הניכור הנלווה לתהליך ההתבגרות הנורמלי מחריף את תחושת הנטישה ולעתים אף הבגידה שהיא חשה עם מות אמה וכך היא מרגישה אף בודדה יותר, עקב יגון אותו חוששת לבטא.
המתבגרת היתומה שלנו זקוקה להכוונה, תמיכה והדרכה. יש לעודד אותה לבטא את כאבה ומצוקתה בצורה שמתאימה לה אך אם היא מעדיפה לשתוק, יש לכבד גם רצון זה. איבוד מודל החיקוי הנשי הראשוני עשוי לבלבל לעתים קרובות בין נשיות לבין זהות נשית, או כמו שנערה יתומה מאם שהייתה בטיפולי הסבירה לי בפשטות:" אני יודעת לבחור ולהתאים בגדים לעצמי כי אני מסתכלת מסביב ולומדת, אבל כשאני נתקלת במן דקויות חברתיות כאלה בין בנות, אני לא מצליחה לנחש איך אמא הייתה אומרת לי להתנהג, המחשבות שלה לא בתוכי" נערה זו התייתמה בגיל צעיר מאם ש'עזבה' אותה בפתאומיות עקב תאונה דרכים. על אף סביבה תומכת ומיטיבה מצד האב והמשפחה המורחבת (דודים, דודות וסבים) מצאה עצמה הנערה מתקשה בבגרותה להרגיש בטוחה דיה כאשה.
תופעות נפוצות נוספות שיכולות להופיע בהתנהגות המתבגרת (והמתבגר):
הופ אדלמן (1997) מתיחסת לכך שכאשר אם מתה או עוזבת את הבית, קיימים ארבעה סוגי אבות אפשריים:
הצגתי ארבעה סוגים אפשרים של אבות אך אני מאמינה שכל אב יכול למצא חלקים ממנו בכל אחד מסוגי האבות שמופיעים כאן ואולי אף להציע אופציה אחרת לחלוטין. אין ספק שעבור הורה יחידני לא פשוט להמשיך ולהתנהל בתוך שיגרה בטוחה אחרי אובדן כה גדול או למצא את הסגנון הנכון להתמודדות במצבים אלו, אך על כל ההורים, לזכור את המטרות ההוריות הראויות בגיל ההתבגרות אשר נכונות הן למתבגרים והן למתבגרות :
איך אפשר ליישם מטרות אלו?
לסיכום, בתוך תהליך האבל על כל שלביו וקשייו, קשה לצאת מהבועה הפרטית ולמצוא את הכוח לעזור לאחרים, אפילו אם העזרה היא לילדיך האהובים, אך ללא ספק המאמץ משתלם.
אני מביאה את המלים הבאות כדי להעביר את המסר לאופטימיות ותקווה מתוך העצב הגדול:
"אפשר להזיל דמעה על אובדנה או לחייך בגין חייה,
אפשר לעצום עיניים ולהתפלל שהיא תשוב, או לפקוח עיניים ולראות את כל מה שהותירה,
הלב יכול להיות ריק משום שאין לנו אותה או מלא באהבה שחלקנו איתה.
אפשר להפנות גב למחר ולחיות את האתמול או לשמוח מהמחר בזכות האתמול.
ניתן לזכור רק את חסרונה, או שניתן לנצור את חותמה ולחיות אותה לעד,
אפשר לבכות ולהיסגר, להיות מרוקן ולהפנות את הגב,
או שאפשר לעשות מה שהיא היתה רוצה: לחייך , לפקוח עיניים, לאהוב ולהמשיך הלאה"
(דיויד ארקינס, תרגום מאנגלית)
מוקדש לי' ולכל אלו שמצאו את הכוח להמשיך בעוצמה מעוררת השראה.
מקורות:
אם הנכם מתלבטים לגבי ילדכם או לגבי עצמכם, נמצאים במשבר כלשהוא או נתקלים בכל דבר אחר שגורם לכם להרהר שאתם זקוקים לשוחח עם איש מקצוע, אני מחכה לכם עם אוזן קשבת בשילוב (המנצח) של מקצועיות ואנושיות.
למידע מקצועי נוסףשנות וותק וניסיון
Houses Built
Offices Built