מצבי משבר 








מצבי משבר

מצבי משבר במשפחה ובחיים יכולים להיות רבים מספור. במאמר הבא אתמקד במצב משבר קיצוני, אך לצערנו קיים, זהו מצב של אובדן אדם אהוב במשפחה. אתייחס בעיקר לאלו מכם שאיבדו את בנות זוגם, אך הדגשים יהיו סביב נושא ההורות בצל משבר האבל, ולכן מתאים לכל אחד שהוכנס בעל כורחו למעגל זה.

מה קורה למשפחה במצב אבל?

במצבים אלו שבהם התחושה היא כמו 'שמיים שנפלו' עליכם ועל משפחתכם, הכאב הגדול יוצר מעין 'חור' בלב, גורם להצפת רגשות ושאלות שמתעוררות 'איך אני ממשיך מכאן?'

יש החשים לא פעם שבמצבים טעונים אלו שבהם האיזון הופר בדרך כה לא טבעית, קיים רצון בתקופה הראשונה של האבל, להתרחק ולעתים אף מתעורר בהם חוסר סבלנות כלפי ילדיהם וכלפי הסביבה.

למרות התחושה הסובייקטיבית הקיימת שהזמן 'כמו נעצר' בתקופת האבל, החיים ממשיכים וגם הילדים גדלים וצרכיהם הרגשיים אף מתחזקים, במיוחד לאור האובדן.

סימני אבל אצל מתבגרים –

סימפטומים שעשויים להופיע הם נסיגה להתנהגות ילדותית יותר, מחושים פיזיים כגון כאבי ראש ובטן, חלומות, אובדן תיאבון וחוסר עניין בפעילות חברתית או משפחתית, התנגשות עם דמויות סמכותיות וחוסר ריכוז בפעילויות.

המרקם המשפחתי שנקטע באכזריות קוטע לא פעם, אם כך, גם את ההתפתחות התקינה של הילד היתום ולכן ישנה חשיבות רבה לדינמיקה הביתית ולתגובות ההורה הנותר, על מנת שתתאפשר התפתחות תקינה ככל האפשר.

מה קורה בגיל ההתבגרות בציר התקין, כאשר אין הפרעות מיוחדות מצד המציאות?

עובדה אחת ידועה כמעט לכל הורה – גיל זה הוא גיל מורכב והמתבגרים המחפשים במרץ את זהותם, עוברים מספר שינויים בולטים מבחינה ביולוגית, חברתית ופסיכולוגית. חיפוש העצמאות האופייני לגיל זה עשוי לגרום למתבגר לתפוס כל התערבות מבוגר כניסיון 'פלישה' לחייו ובעקבותיו התערערות הקשר בינו לבין ההורה. לא לחינם השוק מוצף בקבוצות הורים למתבגרים, סדנאות והדרכות פרטניות אשר מציעות כלים להתמודדות.

מה עם נערה מתבגרת אשר איבדה את אמה?

בעוד אובדן האם עבור הבן מהווה אובדן דמות אימהית ורכה שתספק לו את צרכיו הרגשיים, הבת מפסידה דמות הזדהות איתה ואחת המשימות המורכבות בגיל ההתבגרות שהיא היפרדות והתרחקות מההורים, הופכת למורכבת יותר.

בגיל ההתבגרות, תהליך האבל קרוב יותר לשלבים שעובר מבוגר אך הנערות לעתים חשות בודדות יותר עקב הימנעות מביטויי רגש כלפי חוץ שמה יתפסו כחלשות.

המתבגרת היתומה שלנו זקוקה להכוונה, תמיכה והדרכה. יש לעודד אותה לבטא את כאבה ומצוקתה בצורה שמתאימה לה אך אם היא מעדיפה לשתוק, יש לכבד גם רצון זה. איבוד מודל החיקוי הנשי הראשוני עשוי לבלבל לעתים קרובות בין נשיות לבין זהות נשית, או כמו שנערה יתומה מאם שהייתה בטיפולי הסבירה לי בפשטות:" אני יודעת לבחור ולהתאים בגדים לעצמי כי אני מסתכלת מסביב ולומדת, אבל כשאני נתקלת במן דקויות חברתיות כאלה בין בנות, אני לא מצליחה לנחש איך אמא הייתה אומרת לי להתנהג, המחשבות שלה לא בתוכי" נערה זו התייתמה בגיל צעיר מאם ש'עזבה' אותה בפתאומיות עקב תאונה דרכים. על אף סביבה תומכת ומיטיבה מצד האב והמשפחה המורחבת (דודים, דודות וסבים) מצאה עצמה הנערה מתקשה בבגרותה להרגיש בטוחה דיה כאשה.

תופעות נפוצות נוספות שיכולות להופיע בהתנהגות המתבגרת (והמתבגר):

תוקפנות והתפרצויות כלפי ההורה הנותר או גורמים חינוכיים או אפילו כלפי ההורה הנפטר. עולות שאלות קשות כמו: למה היא מתה ולא אתה? כאשר תוקפנות זו לעתים מופנית כלפי הדמות הקרובה ביותר שנותרה בחיים ומהווה מנגנון הגנה נגד חולשה, חוסר אונים וחוסר שליטה. הידברות פתוחה וסבלנית בעניין על אף הקושי שהמלים הקשות מעוררות, הורדה זמנית בציפיות להישגים לימודיים ועידוד מתן ביטוי מילולי לרגשות עשויים לסייע רבות.

רגשות אשם ומחושים פיזיים – אופייניים בשנה שנתיים הראשונות לאחר האובדן. סביבה משפחתית מתפקדת, שיגרה יומיומית ודמות הזדהות חיובית נשית כמו דודה או חברה קרובה של האם עשויה לסייע (ולהפך במקרה של מתבגר). במידה והסימפטומים נמשכים, יש לפנות לקבלת סיוע מקצועי.

אם כך, הורה יחידני ימצא עצמו, מתמודד בנוסף לתהליך האבל הפרטי שלו, עם קשיים נוספים. האסטרטגיות שהורה יחידני יכול לנקוט בהן הן מגוונות ולא תמיד מתאימות למצב. הן יכולות לנוע ממצב של חוסר אונים מוחלט ואבל כרוני אשר מביאים לכך שהבית יוזנח ואחד הילדים יקח על עצמו תפקיד הורי, ריחוק מהילדים שיגרום לפגיעה בדימוי העצמי ולנסיונות למשוך תשומת לב בצורה לא מותאמת לצרכי הילד (מהתנהגות מופתית ועד להתנהגות פרועה). יש את ההורה שינקוט בגישת הכל בסדר וימהר להינשא מחדש או למצא זוגיות חדשה ללא מתן מרחב לתהליך אבל ויש את ההורה שיקדיש את חייו לבריאותם הנפשית של ילדיו וישמור על סביבה מוגנת עבורם תוך קיום תהליך אבל מתאים וכך ילדיו יוכלו לראות בו מקור לנחמה ותמיכה.

אין ספק שעבור הורה יחידני לא פשוט להתנהל בתוך שיגרה בטוחה אחרי אובדן כה גדול אך על כל ההורים לזכור את המטרות ההוריות הראויות בגיל ההתבגרות אשר נכונות לכל המתבגרים:

  1. שמירה על תקשורת עם המתבגר/ת גם ברגעים קשים והבנה שהאבל נחווה מחדש בכל נקודה משמעותית בחיים כגון בת/בר מצווה, יום משפחה גיוס וכו'.
  2. שמירה על שלומם ווידוא שאינם מסכנים את עצמם
  3. טיפוח החוסן הנפשי של המתבגר וחוסן המשפחה – כלומר, דימוי עצמי חיובי, אופטימיות, גמישות ותחושת שליטה של המתבגר וחיזוק ערכים משפחתיים כגון לכידות, משמעות ותמיכה הדדית (בעזרת ארוחות משפחתיות, שיחות, חלוקת תפקידים ופעילויות משפחתיות).

איך אפשר ליישם מטרות אלו?

  1. עלינו לבחור בחירות הוריות ממקום לא אימפולסיבי
  2. לפעול בגמישות מול המתבגרים שלנו
  3. לחזק ולהעצים כשצריך
  4. להציב גבולות בנחישות ואמפטיה
  5. לנהל דיאלוגים תוך הפעלת גמישות, שיתוף ושליטה עצמית מצידכם (ואף פעם לא לעשות זאת כשאתם עייפים)
  6. לתת כל הזמן דוגמא הורית ראויה – זוכרים? הם כל הזמן מסתכלים עליכם, גם כשאתם לא שמים לב לכך
  7. אחרון חביב – לא לשכות את עצמכם – לזהות האם אתם זקוקים לעזרה, לבקש אותה ללא היסוס מהמשפחה והקהילה סביב (הם בדרך כלל מאד ישמחו אך לא ידעו איך). לדעת לפנות לפי הצורך לסיוע מקצועי סביב המשבר, האובדן וההורות.

אני מביאה את המלים הבאות כדי להעביר את המסר לאופטימיות ותקווה מתוך העצב הגדול:

'אפשר להזיל דמעה על אובדנה או לחייך בגין חייה

אפשר לעצום עיניים ולהתפלל שהיא תשוב, או לפקוח עיניים ולראות את כל מה שהותירה

הלב יכול להיות ריק משום שאין לנו אותה או מלא באהבה שחלקנו איתה

אפשר להפנות גב למחר ולחיות את האתמול או לשמוח מהמחר בזכות האתמול

ניתן לזכור רק את חסרונה, או שניתן לנצור את חותמה ולחיות אותה לעד

אפשר לבכות ולהיסגר, להיות מרוקן ולהפנות את הגב

או שאפשר לעשות מה שהיא היתה רוצה: לחייך , לפקוח עיניים, לאהוב ולהמשיך הלאה'

(תרגום מאנגלית)

מוקדש לי' ולכל אלו שמצאו את הכוח להמשיך בעוצמה מעוררת השראה

לייעוץ מקצועי צרו קשר

052-8682268




איך אני יכולה לעזור?

אם הנכם מתלבטים לגבי ילדכם או לגבי עצמכם, נמצאים במשבר כלשהוא או נתקלים בכל דבר אחר שגורם לכם להרהר שאתם זקוקים לשוחח עם איש מקצוע, אני מחכה לכם עם אוזן קשבת בשילוב (המנצח) של מקצועיות ואנושיות.

למידע מקצועי נוסף

10+

שנות וותק וניסיון

385+

מטופלים

8+

התמחויות

נגישות