דכדכת החגים 








דכדכת החגים

תכף הם באים, החגים. בכל אחד מאיתנו הם מעוררים תחושות שונות.

יש את בני המזל מבינינו שהחגים מהווים עבורם הזדמנות נהדרת להיפגש עם בני משפחה אהובים, לבלות איתם זמן רב שאין בשיגרה השוחקת, לצחוק ולשמוח. כמובן שהם המיעוט (ממש כמו התינוקות של השכנים שישנים נפלא בעוד שהתינוקות שלנו קמים כל שעה). אבל… אם להיות כנים, אצל רובנו החגים המתקרבים טומנים בחובם משמעויות שונות שחלקן יכולות אפילו לגרום לסימפטומים כגון מצב רוח ירוד, עצב, חרדה, קשיי שינה, תשישות, בעיות תיאבון, עצבנות ואפילו נטיה להגזים בשתיית אלכוהול יותר מכרגיל. אז בוא נעשה סדר.

ידעתם שבאיגוד האמריקאי לבריאות הנפש יש שם לתופעה הזאת? בטוח שידעתם אבל בכל זאת אכתוב זאת. קוראים לה HOLIDAY BLUES. אם יש לה שם, אז בטוח שצריך גם להתיחס אליה בכובד ראש ואולי אפילו יש לה תרופה! … וברצינות עכשיו, קחו לדוגמא את חגי תשרי שבו גם החילונים הגמורים מבינינו ישמעו על נדרים ועל משמעות החגים היהודים מבחינת התחדשות השנה. חלקנו יבחר להתייחס יותר למשמעות הטקסית של החגים וחלקנו יבחר להתחבר לערכיות שמסתתרת מאחורי תקופה זו – למשפחתיות, לתחושות הביחד ובראש וראשונה לתחושת השייכות, שבלעדיה חסרי שורשים אנחנו בעולם הגדול הזה.

היעדר תכנים בערכים אלו ידגיש חסרון שקיים בחיינו. לא פעם מספרים לי רווקים כמה קשה להתנהל מול דודה או אמא או דמות אחרת במשפחה שמתחקרת בחביבות חסרת גבולות מדוע אין להם בן זוג ובסופו של הדיון הלא פורה בעליל זה, מותירה את ה'נידון למוות' (לתחושתם) עם סימני שאלה של 'למה באתי לכאן שוב', 'למה אני צריך את זה בכלל?'. הרי תשוקתנו היא להקיף עצמנו באנשים נעימים לנו והנה בחגים, אנו נתקלים לעתים באנשים שבהם לא בחרנו. גם הגרושים נתקלים במצב קשה אך שונה, במיוחד כאשר עליהם לחגוג לראשונה ללא ילדיהם. תחושת הכישלון והבדידות מהמצב, אפילו הנסיעה לבית המשפחה בערב החג כשהם לבד באוטו, עשויה לצרוב במלוא עומק בדידותה. חלקנו אף מתנסים בעונת החגים עם היעדרו של אדם אהוב שנפטר. האובדן עשוי להציף שאלות שיעלו בעת מפגשים משפחתיים  (לא רק בחגים), כיצד אפשר לשמוח? להנות?

אז איך? איך? איך נשמור על שפיות, לא נגלוש לדכדכת החגים ואולי אפילו נעשה קצת חיים? מיעוטנו זקוקים לעזרה תרופתית קלה אנטי דיכאונית ואולי אף לתמיכה של איש מקצוע דרך שיחות, אך רוב האנשים יכולים לעשות זאת לבד, בכוחות עצמם. כמו שלעתים הורים מתכוננים לפני כל יציאה עם ילדיהם למקום ציבורי, אני תמיד חוזרת ואומרת, הכנה מראש היא משמעותית. הכנה זו צריכה להתבסס על ניסיון עבר והיכרות עם דפוסי ההתנהגות האוטומטים שלנו כמו גם עם מאפייני הסביבה (המשפחה, מקום האירוח וכו'). אני יודעת שרוב האנשים שבאים אלי אוהבים נורא לבקש כלים, לפעמים אני מרגישה ממש כמו הנדימן בשיחות…אז בוא נחלק זאת לכמה סעיפים, שיהיה קצת סדר בכאוס הזה:

1. הכנה מראש

לשוחח בפרק זמן מתאים מראש על הנושא עם בני המשפחה הגרעינית והמורחבת לגבי מיקום ארוחת החג ואופייה. לא להשאיר לרגע האחרון. להציב לעצמנו מטרות וציפיות מציאותיות מהחג אשר מתבססות על ניסיון עבר.

2. אופי השיחה

לאלו מבנינו המצוידים בבני זוג, מתכון מוצלח לאכזבה וכעס הוא לתכנן תכנית ולגלות שלצד השני יש תכניות אחרות לגמרי. ממליצה בחום לבוא עם ראש פתוח. מי יודע? אולי נגלה שהרעיון לא רע בכלל ואפילו נחמד מאד. אז בשיחה – להיזהר מצליל קול מעדכן וסוגר ובאמת לנהל שיחה אמיתית, התייעצות, מה נכון יותר, מה נעים לכולנו. להסתמך על ניסיון עבר בשיחה זו אך לא להיכנס להתחשבנויות אלא להיצמד לתחושה האישית שלנו שהתעוררה (או במלים אחרות: להימנע מניסוח של 'לא רוצה ללכת למשפחה שלך, הם יורדים על איך שאני לבושה' אלא 'בחג הקודם הרגשתי מאד נבוכה ועצובה מהצורה ששוחחו אתי, הייתי רוצה להרגיש אחרת הפעם'). ניהול שיחה בסגנון זה יפחית את הסיכוי לרמת קונפליקטים גבוהה.

3. לנטולי בני הזוג והילדים

לשקול לחגוג בצורה שונה במידה והמפגשים הקודמים עוררו תחושות קשות. לחגוג עם חברים, לנסוע למקום אחר ולשנות אוירה, אפשר לבלות יום ממש נפלא עד תחילת ארוחת החג או לתכנן משהו אחריה, אבל ממש לא כדאי להתנתק ולבלות את החג בבדידות מזהרת בביתכם (אלא אם ידוע לכם כבר מניסיון קודם שזה רעיון מאד מוצלח עבורכם).

4. לגרושים או אלמנים עם ילדים

עברתכם אבדן קשה של שלמות המשפחה, מצב שמנוגד לרוח החגים המסורתיים ואם זאת,   מהווה פתח להתחלות חדשות ומרגשות. בדרך היזהרו לא לפגוע בטעות בילדיכם שגם הם הושפעו מהמצב. לכן, ממליצה לסגור את נושא החגים ואיפה יהיו הילדים ישירות מול בן הזוג לשעבר וכך לא תעמידו אותם במצב לא נעים של צורך בבחירה. קשה לכם, אתם רוצים לבטא מרירות וכעס כלפי בן הזוג סביב הנושא ונורא מתחשק לכם לשתף בתחושות אלו את  ילדיכם? תתאפקו. אתם כבר ילדים גדולים לא? אם אתם הצד שנשאר ללא הילדים, אין משמעות הדבר שעליכם להישאר לבד. בלו אצל משפחתכם, חפשו אחר משהו נעים לעשות שבדרך כלל אין לכם זמן   עבורו, הקדישו את התקופה הזו לגילוי אהבה כלפי עצמכם. לאלו מבניכם שסבלו מאובדן אדם יקר – חישבו כיצד הייתם רוצים לציין את משמעות חסרונו בחג זה. אם לא תדברו על כך עם בני משפחתכם, אין משמעות הדבר שהכאב אינו קיים. לגיטימי להודות שלא חייבים רק לשמוח בחגים ואף לדבר על תחושות העצב והגעגוע. השיחה על כך עשויה לעודד, למרבה האבסורד, שמחה וציפייה מהמפגש עם אלו שנותרו לצדנו, גם אם העצב לא עובר ולא יעבור, מתוך הבנה שהחיים ממשיכים.

5. להגביל את שתיית האלכוהול, להגביל הוצאות כספיות (מתנות, כיבוד וכו') שאחר כך לא נעלמות

כשיש התרגשות באוויר, לעתים פחות מחושבים, התארגנות בנושא והשמת גבולות לעצמנו מאד עוזרת. מומלץ בחום שאם יש לכם חולשה סביב נושא הקניות, להימנע מכניסה לקניונים עמוסים לפני החג ולנסות לרכוש מתנות בחנויות שקטות יותר או דרך האינטרנט.

6. להיות נחמדים, סבלנים, אמפתיים, להבין שמה שעובר עליכם, כנראה גם קורה לצד השני.

לבטא תחושות שמתעוררות בנו. יש משפחות שבהן לא מקובל לשוחח על רגשות או להבדיל, שהדרמה בהן היא חלק מהחיים. היצמדו למי שאתם ולמטרותיכם תוך הבנה שיש פנטזיות ויש מציאות. התבוננו בבן המשפחה הנרעש בסבלנות, המתינו שירגע כדי שתוכלו לשוחח איתו שוב, בעדינות ובאהבה. אם מדובר במקרים קיצוניים – מוטב להתייעץ עם איש מקצוע (כי בישראל החגים תמיד חוזרים וכך גם הדינמיקה המשפחתית).

7. להורים לילדים צעירים

שמעתי שהילדים שלנו הפוכים מילדים אירופאים. אז אם כך תנמיכו ציפיות, קבלו את העובדה שיש אפשרות שהם לא ישבו אתכם כל הארוחה ודאגו לתעסוקה מעניינת אחרת עבורם. אם כל שנה הם ישבו קצת יותר זמן בארוחה – דיינו. זה יבוא גם מהם.

8. להורים למתבגרים

אם הם מניחים את הטלפונים שלהם בצד, הרי כבר חלק חשוב מהמשימה מתבצע. גם כאן, עיקרון ההכנה מראש עובד – שוחחו איתם לפני כן, מה הולך להיות, בידקו מה עמדתם וגלו גמישות אם אפשר. אם אי אפשר – תנו להם הרגשה שהקשבתם. הם יעריכו זאת. אם הם רוצים לצאת קצת אחר כך – שיקלו זאת בחיוב בהתאם לאופי היציאה ואופי המתבגר והקשר איתו.

9. ואחרון חביב – כמה טיפים למארחים..

בשנים האחרונות מצאתי את עצמי יותר ויותר בתפקיד זה ומרגישה אמפטיה רבה כלפיכם. המטרה המרכזית היא – להגיע לארוחה רעננים ובעלי אנרגיות להכיל ולהאכיל את כל מי שבא. במקרה הכי גרוע, תמיד אפשר לברוח למטבח.

איך עושים זאת? כל הדרכים לכך כשרות, מקניית אוכל מוכן (הדרך המועדפת עלי אבל אני לא בשלנית דגולה) ועד בקשה מבני המשפחה המורחבת להביא מנות שונות או אפילו סתם שתיה וקינוח. תכינו לעצמכם רשימת מטלות סביב הארוחה –עדכנו את בני המשפחה הגרעינית בכך שאתם נבחרתם להיות המארחים. גם להם יכולים להיות רעיונות נהדרים (למרות שבעיקר לכם כמובן).

זקוקים לטיפ או יד מכוונת לגבי נושא שלא התייחסתי אליו, מוזמנים ליצור אתי קשר. אני כאן, לא בורחת לשום מקום, מבשלת לחגים (או סתם קונה אוכל מוכן). שלכם, יעל

לייעוץ מקצועי צרו קשר

052-8682268




איך אני יכולה לעזור?

אם הנכם מתלבטים לגבי ילדכם או לגבי עצמכם, נמצאים במשבר כלשהוא או נתקלים בכל דבר אחר שגורם לכם להרהר שאתם זקוקים לשוחח עם איש מקצוע, אני מחכה לכם עם אוזן קשבת בשילוב (המנצח) של מקצועיות ואנושיות.

,

למידע מקצועי נוסף

10+

שנות וותק וניסיון

385+

מטופלים

8+

התמחויות

נגישות